מס יציאה בעקבות רילוקיישן נועד להתמודד עם מקרים בהם תושבי ישראל מחזיקים בנכסים שיש בהם רווח גלום שנצבר בתקופה בה היו תושבי ישראל, והם עוברים להיות תושבי חוץ. מטרת המס היא למנוע מצב שבו נכס נמכר בעתיד לאחר שינוי התושבות, והמס על הרווח ממנו (או ליתר דיוק, על החלק מהרווח הגלום שנצבר בתקופה שהיו תושבי ישראל) לא ישולם בישראל. מס זה מופעל על פי סעיף 100א לפקודת מס הכנסה שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 2003.
בהתאם להוראות הסעיף, כאשר אדם מבצע רילוקיישן ומפסיק להיות תושב ישראל, הוא נדרש לשלם מס על הרווח שנצבר על נכסיו עד למועד ניתוק התושבות. ישנן שתי אפשרויות לתשלום המס: אפשרות ראשונה היא לשלם את המס במועד ניתוק התושבות, כאילו נמכר הנכס בשווי השוק שלו ביום זה. במקרה זה, המס יחושב על ההפרש בין שווי השוק ביום ניתוק התושבות לבין שווי הנכס ביום רכישתו. אפשרות שנייה היא לדחות את תשלום המס למועד המימוש בפועל של הנכס. במקרה זה, המס יחושב על בסיס חלק מהרווח הריאלי שנצבר בתקופה שבה הנישום היה תושב ישראל. רווח זה יחולק לפי תקופת ההחזקה בנכס כתושב ישראל וכחוץ, והמס ישולם רק על החלק היחסי המיוחס לתקופת התושבות בישראל.
לדוגמה, אם אדם רכש מניות בשנת 2010 בסך של 1,000 ש"ח ועשה רילוקיישן בשנת 2015 כשהשווי עמד על 1,500 ש"ח, ובשנת 2018 מכר את המניות בתמורה ל-4,000 ש"ח, יוכל לבחור בין תשלום מס על רווח של 500 ש"ח במועד העזיבה או חלוקת הרווח של 3,000 ש"ח בהתאם לתקופת ההחזקה בישראל וחו"ל.
מס יציאה נועד למנוע התחמקות ממס על רווחי הון שנצברו בנכסים של תושבי ישראל העוברים לחו"ל. המס מבטיח כי רווחים אלו ימוסו גם אם הנכס נמכר לאחר שינוי התושבות. על מנת להימנע מבעיות ודיונים מול רשות המסים, חשוב לבצע את התהליך בליווי מומחי מס ולהצהיר על כל הנכסים והרווחים בהתאם לחוק.
נושא ניתוק התושבות והגדרת מועד הניתוק הם נושאים מורכבים שעלולים לגרום למחלוקות עם רשות המסים. הרשות עשויה לנסות להאריך את התקופה שבה הנישום נחשב כתושב ישראל לצרכי מיסוי. לכן, מומלץ להיוועץ עם משרדנו על מנת להקטין ואף למנוע בעיות עתידיות.