מע"מ, כשמו, מוטל על הערך המוסף של כל "חוליה בשרשרת" - מחומרי הגלם, דרך היצרן והמשווק ועד הלקוח הסופי. הטכניקה שהמס מוטל בפועל רק על הערך המוסף הינה כזאת, שכל "חוליה בשרשרת" תשלם מע"מ על כל המכירות שלה, ובמקרים מסוימים תוכל לקבל חזרה את המס ששילמה ל"חוליה" הקודמת בשרשרת.
לדוגמה - חנות בגדים קונה מיצרן בגדים סחורה בעלות של 100 ש"ח בתוספת מע"מ, כלומר חנות הבגדים שילמה ליצרן 117 ש"ח סה"כ (בהנחה שהמע"מ הינו 17%, נכון לתחילת שנת 2024). החנות מוכרת את הבגדים ללקוחותיה בתמורה ל-120 ש"ח בתוספת מע"מ, כלומר 140.4 ש"ח סה"כ.
בדוגמה זו, חנות הבגדים תהיה חייבת לשלם למע"מ סך של 20.4 ש"ח (סכום מס העסקאות על המכירות שביצעה) ובמקרים מסוימים תהיה רשאית לנכות ממס זה סך של 17 ש"ח עבור מס התשומות ששילמה בעת רכישת הסחורה. כך למעשה, תעביר החנות למע"מ רק את ה"נטו" על סך של 3.4 ש"ח.
זהו נושא חשוב מאוד לעסקים, ומהמספרים ניתן להבין גם למה. תארו לעצמכם שלא היה ניתן לנכות את הסכום. מה היה קורה אז? העלות של החנות ברכישה הייתה עומדת על 117 ש"ח, והמכירות נטו (אחרי העברת המע"מ) עמדו על 120 ש"ח. כלומר, במקום להרוויח 20 ש"ח על הסחורה, החנות הרוויחה רק 3 ש"ח על הסחורה. ברור שמדובר בהפרשים שיכולים מהר מאוד להביא לקריסה של עסק, ועל כן חשוב להבין ולדעת כיצד לדרוש את מס התשומות שמגיע לכם.
התנאים לניכוי מס תשומות
הניכוי מתבצע על ידי עסק הרשום במע"מ.
מס התשומות נכלל בחשבונית מס שהונפקה כדין על ידי עסק שנותן את השירות או מוכר את הנכס.
בחשבונית המס יש לפרט את פרטי המנפיק, לרבות שם, כתובת, מספר עוסק, והמילה "מקורי" לצד התאריך, שם הלקוח והכתובת.
התשומות חייבות להיות עבור עסקאות חייבות במס (גם אם שיעור המס על עסקאות אלו הוא 0%). בהתאם, כנגד עסקאות פטורות ממס, לא ניתן לנכות מס תשומות.
רק עסקים רשומים יכולים לנכות מס תשומות. עם זאת, עסקים חדשים יכולים לנכות מס תשומות ששולם לפני הרישום אם ההוצאות הוצאו במהלך הקמת העסק ולא בגין פעילות שוטפת.
אין איסור ניכוי על ההוצאות על פי חוק מע"מ או התקנות מכוחו.
חשבון עסקה מול חשבונית מס
חשבון עסקה (מכונה גם "חשבונית עסקה" או "חשבון פרפורמה"), בניגוד לחשבונית מס, מתעד עסקה אך אינו דורש תשלום מע"מ או מס הכנסה על ידי המנפיק, והמקבל אינו יכול לתבוע זיכוי במע"מ עבורה. לרוב מוציאים חשבון כזה כדרישה לתשלום, וזאת טרם קבלת התשלום והנפקת חשבונית המס.
בניגוד לחשבון עסקה, חשבונית מס מתעדת את העסקה ונחוצה להנהלת חשבונות, מחייבת תשלום מע"מ ומס הכנסה על ידי המנפיק.
הוצאות מעורבות
אם הוצאה, כמו רכישת נכס או שירות, אינה מיועדת כולה למטרות עסקיות, מותר ניכוי יחסי על סמך היחס בין השימוש העסקי לסך השימוש.
אם חלק השימוש בעסק לא מצוין על ידי מנהל, ניתן לנכות עד שני שליש ממס התשומות אם השימוש העיקרי הוא עסקי, או עד רבע אם לא בעיקרו עסקי.
חשבונית שלא על שם העסק
במקרים מסוימים, ניתן לנכות גם חשבונית שלא הוצאה על שם העסק אם הוכח שההוצאות היו למטרות עסקיות, כמו הוצאות טלפון, מים, גז, חשמל או הוצאות דומות.
דוגמאות לסוגי הוצאות
הוצאות אישיות: לא מותרות בניכוי.
רכישה או השכרה של רכב: לא מותרות בניכוי עבור רכבים מתחת ל-3.5 טון או כאלו המצוינים ברשימת הרכבים של רשות המיסים, למעט חריגים לעסקים מסוימים.
תחזוקת רכב/אופנוע שוטפת (דלק, שירותים): ניכוי כהוצאה מעורבת.
תקשורת בטלפון נייד: ניכוי כהוצאה מעורבת, בדרך כלל מותר בניכוי שני שליש ממס התשומות.
טלפונים שאינם ניידים: ניכוי מלא, בכפוף לכך שמשמשים בעסק.
אינטרנט, פקס וכו': ניכוי מלא, בכפוף לכך שמשמשים בעסק.
ביגוד: ניכוי מלא של ביגוד ייחודי לעבודה כמו מדים ומשקפי בטיחות, אך לא עבור ביגוד רגיל אשר שמיש מחוץ לשעות העבודה.
ארוחות עובדים: לא ניתן לניכוי אלא אם דווחה כעסקה חייבת במס.
טיולים מאורגנים ומופעי בידור: בדרך כלל לא ניתן לנכות, אך ניתן להתווכח על חריגים אם זה מיטיב עם המעסיק יותר מהעובד, כמו בהכשרה מקצועית המשולבת באירוע.
ניכויים לחברות אחזקה
חברות אחזקות, בעיקר להפקת הכנסה באמצעות דיבידנדים או מכירת מניות, זכאיות לניכויים כדלקמן:
25% להוצאות כלליות.
עד שני שליש עבור הוצאות ישירות המשמשות בעסקאות חייבות במס.
אין ניכויים עבור הוצאות ישירות שלא נעשה בהן שימוש בעסקאות חייבות במס, כמו הוצאות עבור רכישה/מכירה של מניות.